גמרא
פירוש
וְאֵימָא פְּרִיטֵי פְּרִיטֵי דְּדַהֲבָא לָא עָבְדִי אִינָשֵׁי.
זָהָב בְּדִינָרִין אאֵין פָּחוֹת מִבִּשְׁנֵי דִינָרִין כֶּסֶף זָהָב וְאֵימָא דַּהֲבָא פְּרִיכָא בִּתְרֵי דִינָרֵי דַּהֲבָא קָאָמַר אָמַר אַבָּיֵי יַד בַּעַל הַשְּׁטָר עַל הַתַּחְתּוֹנָה.
1(רֵישָׁא דְּקָתָנֵי כֶּסֶף בְּדִינָרִין אֵין פָּחוֹת מִשְּׁנֵי דִּינָרִין זָהָב כֶּסֶף אַמַּאי אֵימָא כַּסְפָּא נְסָכָא בִּתְרֵי דִּינָרֵי כַּסְפָּא קָאָמַר).
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 מה שבסוגריים העגולים מופיע בדפוסים. בכ״י מופיע במקום זה: ״אי הכי רישא נמי״.
ושואלים: ואימא פריטי [ואמור שהכוונה לפרוטות של זהב]! ומשיבים: פריטי דדהבא [פרוטות של זהב] לא עבדי אינשי [עושים אנשים] כלל. ועוד שנינו בברייתא: ״זהב בדינרין״ — אין פחות מב שווי שני דינרין כסף, שמשלם בזהב. ושואלים: ואימא דהבא פריכא בתרי דינרי דהבא קאמר [ואמור חתיכות זהב בשווי שני דינרי זהב אמר], שלכך התכוון בדבריו! אמר אביי: יד בעל השטר על התחתונה, ומפרשים את השטר לפי הסכום הנמוך ביותר. ושואלים: אם כן, רישא דקתני [בהתחלה, בברייתא הראשונה, ששנינו]: ״כסף בדינרין״ — אין פחות משווי שני דינרין זהב, ומשלם כסף, אמאי [מדוע]? אימא כספא נסכא בתרי דינרי כספא קאמר [אמור שהתכוון לכסף, חתיכה של כסף בשווי שני דינרי כסף אמר]! אמר רב אשי: רישא [בתחילה, בברייתא הראשונה] מדובר דכתב [שכתוב] בשטר ״דינרי״ (״כסף בדינרי״), שמשמעו דינרי זהב. סיפא [בסוף, בברייתא השניה] מדובר דכתב [שכתוב] בשטר ״דינרין״, שמשמעו דינרי כסף. ומנא תימרא דשאני [ומנין תאמר ששונה, שיש הבדל], בין ״דינרי״ ל״דינרין״? — דתניא [שכן שנינו בברייתא]: האשה שהיו עליה ספק חמש לידות, שהפילה, ואינה יודעת אם היא חייבת להביא קרבן יולדת. או שהיו עליה ספק חמש זיבות, שאינה בטוחה אם דם זיבה ראתה וצריכה להביא קרבן, או רק דם נדה ראתה, ואינה צריכה. וכל זמן שלא הביאה היולדת או הזבה קרבנה — אינה רשאית לאכול מבשר קדשים — מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים, ואין השאר עליה חובה, אלא אם רוצה מביאה. אבל אם היו עליה חמש לידות ודאות, או חמש זיבות ודאות — מביאה קרבן אחד ומאותה שעה אוכלת בזבחים מכוחו, אבל שלא כמו במקרה של ספק — השאר עליה חובה. מעשה ועמדו, שנקבע בשוק שער המכירה של קינים (זוג של תורים או יונים שמביאים לטהרת היולדת והזבה) בירושלים בדינרי זהב, שהסוחרים הפקיעו את מחיריהם בגלל הביקוש הרב שהיה אז לקינים, והיה קשה לנשים להביא קינים כדי להיטהר. אמר רבן שמעון בן גמליאל בלשון שבועה: המעון הזה! שנשבע בבית המקדש: אני נשבע אם אלין הלילה עד שיהו מחיריהם של הקינים בדינרין. נכנס לבית דין ולימד: האשה שהיו עליה חמש לידות ודאות, או חמש זיבות ודאות — מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים, ואין השאר עליה חובה.מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
הערות
Gemara
Peirush